אם רוצים באמת להכיר את פלוארט, חייבים לחזור לילדות של אסף, בן למשפחת חקלאים בשרון.
לילד הזה, שספג את האהבה לאדמה, לתוצרת, ליופי של הטבע יש תפקיד חשוב בסיפור.

אבל פלוארט בכלל לא התחילה ככה…
כמו שקורה לא פעם, אסף דווקא נמשך לצד ההפוך של המושב הצנוע.
לנוצץ, לרועש, לבינלאומי.
זה התחיל כחברה להפקת אירועים, שבעקבות הקורונה עברה הסבה לחברת ייבוא לפרחים מיובשים ומשומרים.
נולד עסק חובק עולם, מצליח, הכל נראה על דרך המלך
עד המשבר הבא. משלוח שלם הושמד ע"י משרד החקלאות, והעסק חטף מכה כלכלית, עסקית ומוראלית.

היה צריך לחשב מסלול מחדש, ואסף, ואשתו ג'ולייט החליטו לשנות כיוון.
אסף יצא לבדוק את השוק המקומי, וג'ולייט התעמקה במחקר ופיתוח שיטות שימור פרחים שיתאימו,
לאקלים, לתוצרת ולשימוש המקומי.

מעסק גלובלי שמעביר מוצרים מיד ליד, פלוארט הפך לעסק מקומי, שמעודד את התוצרת והחקלאות המקומית
את העבודה העברית ואת עבודת האדמה, ועוסק ביצירה ממש, של מוצר ייחודי ואיכותי.

השינוי הורגש בכל פינה, זה היה גם בצד הטכני – פרחים היו זמינים יותר ונגישים יותר,
גם איכות הפרחים עלתה בצורה משמעותית.
אבל היה גם שינוי שאי אפשר למדוד במספרים.
פתאום לכל פרח הייתה נשמה, הייתה כוונה, הוא קיבל חיים חדשים ופריחה אינסופית.
העבודה התמלאה משמעות ושליחות, כל בוקר נפתח בחיוך, השלווה חדרה גם לחיים האישיים, גם לעסק, וגם למוצרים עצמם.

בימים אלה מתחיל בפלוארט מהלך משמעותי
שבו חלק מהפרחים מגיעים מגידול עצמי של פלוארט, וכך בעצם נסגר מעגל, הילד הקטן שגדל במשפחה של חקלאים,
הוא עכשיו אבא ואיש משפחה בעצמו, והוא חוזר למקורות, לעבודת האדמה, לחיבור השורשי.

זה הסיפור, שמלווה כל פרח וכל עיצוב של פלוארט.
יצירה, אדמה, נשמה